בית גידול הוא הסביבה הטבעית והפיזית שבה חיים בעלי חיים, צמחים ומיקרואורגניזמים, ואשר מספקת להם את כל התנאים הנדרשים להישרדות, צמיחה והתרבות, כמו מזון, מים, מחסה ותנאי סביבה (טמפרטורה, לחות) המתאימים להם.
בישראל יש מגוון גדול של בתי גידול השונים זה מזה. ההגנה על מגוון זה הכרחית לשמירה על מגוון המינים, על מערכות אקולוגיות מתפקדות העמידות יותר בפני שינויי אקלים, ועל נופים מגוונים ומלאי עניין. אובדן בתי גידול נחשב כיום לגורם האיום המשמעותי ביותר על המגוון הביולוגי בעולם ובישראל. על פי דו"ח מצב הטבע 2023, קצב אובדן השטחים הטבעיים לצורכי בינוי וחקלאות בישראל הולך וגדל (המארג, התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע). החברה להגנת הטבע פועלת לחיזוק ההגנה על בתי גידול המצויים בסכנה ולעידוד הפעילות הציבורית לשמירתם. המידע על פעילויות החברה להגנת הטבע בתחום זה בקישור.
מגוון בתי הגידול אינו מוגבל רק לשמורות הטבע ולשטחים הפתוחים מחוץ לערים. גם בערים יש שפע בתי גידול, המתקיימים בשטחי טבע בתוך הסביבה הבנויה ובשוליה, ותומכים במגוון ביולוגי עשיר. בערי החוף (למשל: נתניה, הרצליה, חדרה, בת ים, אשדוד) נמצא בתי גידול כמו חולות, קרקעות חמרה ורכסי כורכר, ואת המינים האופייניים להם; בערים הרריות (למשל: ירושלים, כרמיאל, חיפה) נמצא מינים מאפיינים של חורש ים תיכוני; ובערי המדבר (למשל: ירוחם, דימונה, באר שבע, מצפה רמון) נמצא בתי גידול ומינים מותאמים להתמודדות עם תנאי חום, יובש ומחסור במים. המאפיינים את המדבר.
בסביבה הבנויה מתקיימים גם מינים סתגלניים. מינים אלו הם אורגניזמים מקומיים (לא פולשים) המסוגלים לשגשג בסביבות עירוניות שנוצרו על ידי האדם, ואף להרחיב את תפוצתם. כאשר העיר מתפתחת ומתחדשת, מצטמצמים לרוב שטחי המחיה של בעלי החיים, ובתי הגידול שלהם נפגעים. ממשק בין חיות בר והעיר מתקיים כאשר שטחי המגע בין העיר והשטחים הפתוחים סביבה אינם מופרדים, וחיות הבר מנצלות את המשאבים העירוניים – כך למשל הן נמשכות למזון (פחים פתוחים ושאריות אשפה במרחב הציבורי) למים (לדוגמה מהשקיית גינות ציבוריות) ולמחסה שהעיר מספקת.
דוגמאות בולטות למינים סתגלניים כוללות עורבים, תנים, חזירי בר, ומינים שונים של דורסי לילה כמו האוח המצוי והלילית המצויה. במערך זה נתייחס למינים המאפיינים סביבה בנויה הכוללת בתי גידול כגון שיחים, עצים, קירות וגגות בניינים.
המפגש בין האדם וחיות הבר יכול להיות חיובי, לעורר סקרנות והתרגשות ולעודד מחקר, אך הוא יכול להיות גם מפגש שלילי של חששות ופחד ולעיתים רחוקות מסוכן. באחריות הרשות המקומית לנקוט בצעדים לצמצום הממשק השלילי בין חיות הבר ותושבי העיר. כמה דוגמאות לכך הן:
- הסברה, שילוט לדוגמה, ראו: אתר עיריית תל אביב-יפו בנושא התנים, אתר עיריית חיפה בנושא חזירי בר, או באתר של עיריית הרצליה.
- שמירה על בתי גידול טבעיים.
- שימוש בפחים חסיני-נבירה והטמנת פחים, כך שבעלי החיים לא יוכלו לפתוח אותם.
- איסור האכלת חיות בעיר.
- העסקת אקולוג.ית עירוני/ת שינהלו את הממשק בין האדם ובעלי החיים בעיר.
בתמונה: שלט של עיריית תל אביב-יפו על פח בפארק הירקון. צילום: איימי ליפמן אביזוהר
רשויות התכנון עוסקות בין היתר בשמירה על רצף של שטחים פתוחים, בצורת מסדרונות אקולוגיים לאורכה ולרוחבה של המדינה, המאפשרים מעבר של בעלי חיים וצמחים. מסדרונות אלו מתקיימים גם בתוך הערים ובשוליהן, בירושלים, במודיעין, באלעד, בכפר סבא ובערים רבות אחרות. סקרי הטבע העירוני של החברה להגנת הטבע מסייעים לרשויות המקומית לקבל תמונת מצב עדכנית ומהימנה על התשתיות הטבעיות בערים השונות ועל מגוון המינים המתקיימים בהם. סקרים אלו כוללים מידע על השטחים בעיר שאינם בנויים, ומכילים המלצות לשימור ולטיפוח רשת אתרי טבע עירוניים קהילתיים.